<h1>שו"ת הרשב"ש סימן תע"ד</h1>
<h2>דף כט.</h2>
עוד שאלת. אמרו לך כי אפר פרה היה מתחלק לשלשה חלקים, שהחלק שהיה מתחלק לכל המשמרות שהיו ישראל מטהרין בו שמיד היו נותנים אותו לתוך המים, והביאו ראיה לדבריהם ממה שאמרו במסכת פרה [פ"ט מ"ה] ומייתו לה בפ"ק דפסחים [י"ז ע"ב] פרה ששתתה מי חטאת בשרה טמא מעת לעת, שאם לא היה האפר במים היכן היתה מוצאת אותם (לשנותם) [לשתותם]. טעות היא בידם מדבריהם הם (יושבים) [מושבים], שהרי ההיא דפרה ששתתה מי חטאת בשרה טמא נקטה בפרה ולא נקטה באדם וכלים לפי שהמים ההם נפסלו בהיסח הדעת, וכיון שנפסלו בהיסח הדעת אין ראויים להויה, (ו)מפני שכבר נפסלו בהיסח הדעת אין מטמאים אדם וכלים, ומי חטאת פרה שלא נפסלו וראויים להזיה מטמאין אדם וכלים משום דהוה להו אב הטומאה, וכן היא בפ"ק דיומא [י"ד ע"א], א"כ מי חטאת ששתתה אותן פרה שאמרו בשרה טמא אינן מי חטאת הראויין להזות בהם, וזה ברור. ופרה שעשה מרע"ה שנשארה עד ימות עזרא [פרה פ"ג מ"ה] איך היה אפרה במים ומצינו שבימי חזקיה טהרו באפרה, ואיך אפשר שלא הסיחו הדעת מהן כל אותן שנים. ועוד שמכמה מקומות מוכח בפ"ב דסוטה [ט"ז ע"ב] ובפ"ק דתמורה [י"ב ע"ב] ובמקומות אחרים שהמים היה נותן תחלה ואח"כ נותן מעט אפר כדי שיראה על פני המים ובו היה מטהר, וכן בפרק עד כמה בבכורות [כ"ט ע"א] שנינו הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים להעיד עדותו בטלה להזות ולקדש מימיו מי מערה, כלומר שאינם מים חיים, ואפרו אפר מקלה, כלומר כל אפר שאינו אפר פרה קורין אותו אפר מקלה, ומייתו לה בפרק האיש מקדש [קידושין נ"ח ע"ב], והקדוש הוא נתינת אפר על המים, וקאמרי בגמרא דשכר הזאה וקדוש אסור לפי שהיא מצוה וכתיב [דברים ד'] ראה למדתי אתכם מה אני בחנם אף אתם בחנם, דשכר הבאה (ומלוה) [ומלוי] שרי, כלומר מלוי המים והבאת האפר משום בטולו וטרחו שמתבטל ממלאכתו וטורח להביא ולמלאת ואינם אלא מכשירי מצוה שאין בהבאה ומלוי מצוה, אבל בקדוש והזאה יש מצוה, ואם כבר היה האפר במים אין שם קדוש שכבר מקודש ועומד הוא, ויפה עשית שלא האמנת לדבריהם ולא נתקיים בך פתי יאמין לכל דבר [משלי י"ד]. וסדור הענין כך הוא, שאחר שהיו שורפין הפרה ומכנסין (אצלה) [אפרה] היה מתחלק לשלשה חלקים, הא' נתן בחיל והא' בהר המשחה והאחר מתחלק לשאר המשמרות ומאותו המתחלק לכל המשמרות היו מטהרין כל ישראל כדאיתא בתוספתא [פרה פ"ג ה"ח], וכשהיה הטמא בא ליטהר היה הכהן ממלא מים מן המעין ונותן לתוך השוקת ואח"כ נותן אפר בשיעור שיראה על פני המים וזה הוא הנקרא קדוש ואח"כ טובל אזוב במים אלו ומזה על הטמא ומיד נטהר. ומה שאמרו לך שהיה הדבר נס אינו אמת, שלא הוזכר נס זה בכלל הנסים שהיו במקדש כשמנאום בסוף פ"ק דיומא [כ"א ע"א], ואעפ"י שבמשנת אבות [פ"ה מ"ה] תנא ושייר ולא הזכיר כל הנסים, אבל בגמרא דיומא מנאום כלם ולא נזכר זה בכללם.
